עשרות תמונות נאספו מאלבומים פרטיים של תושבי הארץ, במסגרת מבצע "איפה היית בה' באייר, תש"ח-תשע"ח", איסוף תמונות משבעים ימי עצמאות, לקראת חגיגות ה- 70 למדינה. למבצע חברו מיזם 'ישראל נגלית לעין', לתיעוד אלבומי משפחות של יד בן-צבי ועיריית תל -אביב-יפו – מנהלת 'עיר עולם'. מקצת התמונות שנאספו מוצגות ב'שביל העצמאות', אתר מורשת לאומי המספר את סיפור לידתן של תל-אביב ומדינת ישראל, שיחנך בערב יום העצמאות תשע"ח.
התמונות מציגות את חלקם של תושבי הארץ בשמחת לידתה של המדינה מן הזווית האישית, זו החבויה באלבום הפרטי. מעטים הנציחו במצלמתם את אירועי ה' באייר תש"ח ואולם בכל אלבום שמורות תמונות רבות של חגיגות ימי העצמאות במנהגים שהתפתחו, סגנונות בילוי המשתנים עם השנים ומשקפים את התפתחותה והשתנותה של החברה הישראלית.
מבצע איסוף התמונות משבעים ימי עצמאות ימשך כל השנה ואתם מוזמנים להשתתף, לשלוח תצלומים וסיפורים ולעקוב אחר אלבום "איפה היית בה' באייר"
חודש בדיוק לפני קבלת ההחלטה באו"ם בכ"ט בנובמבר נולדה אירית קולברג (לימים ברקאי), להוריה זלו (שלמה) וליקה (עליזה, לבית גולדפדן) שעלו לארץ כנערים בשנות השלושים. לאחר נישואיהם התגוררו ברחוב בוגרשוב בתל-אביב ויצאו לחגוג עם בתם הקטנה את הכרזת העצמאות.
לאחר קום המדינה הצטרף למשפחה בארץ גם הדוד של אירית, ש'בילה' מספר שנים בכלא בבריטניה, כיון שנתפס זורק אבן עטופה בעתון לעבר ארמון בקינגהאם, כדי לעורר את דעת הקהל לנעשה בגרמניה בזמן מלחמת העולם השניה.
אבינעם סלוצקי (1915 – 1995) מנהלל שהצטרף בגיל צעיר לשורות ה'הגנה' ובהמשך ל'פלוגות הלילה' של אורד וינגייט, התרגש עם חבריו מן ההכרזה באו"ם על תכנית החלוקה וההכרה הבינלאומית בהקמת מדינה יהודית, ולמחרת הצטלם עם שער עיתון הארץ המבשר עליה, למזכרת. הוא המשיך ללחום למען המדינה ולתרום לה גם לאחר שהקים משפחה, ונולדו שתי בנותיו, שעל רבים ממעלליו למדו לאחר פטירתו.
את ההמונים שיצאו לרחובות תל אביב עם היוודע תוצאות ההצבעה באו"ם על אישור תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר תיעדו מעטים, שכן לא בכל בית נמצאה מצלמה. התמונות שוכפלו וחלקן אף נצבעו בצבעים בטכניקה מיוחדת, ונתלו על קירות הבתים או נשמרו באלבומי המשפחות. כך נאספו באלבום העצמאות מספר תמונות כמעט זהות מאלבומים שונים, ואף ניתן לזהות חלק מן החוגגים בקהל.
את השמחה על הכרזת המדינה בה באייר תש"ח ביטאו ילדי הגן בפרדסיה בריקודים בשטח הפתוח בתחומי המושב, שהוקם עבור עולי תימן כעשור קודם, בין פרדסי השרון באזור נתניה. בין הילדים גם בועז דמארי, אחיה הבכור של יעל (לימים לוי) בת השנתיים שלא הצטרפה לרוקדים.
לאלבום יעל ויואב לוי מפרדסיה נגלית לעין
בערב שבת ה-14 במאי, ליד בית דיזנגוף (המוזיאון הקטן של תל אביב) בשדרות רוטשילד היה מלא אדם וצפוף, ואליעזר המרשטיין (1922 – 2015), יליד ברלין שעלה לארץ עם עליית הנאצים לשלטון, התקדם צפונה לפינת קינג ג'ורג'-דיזינגוף, עמד נרגש לצד שוטרים עם סמל מדינת ישראל על כובעם שליוו את דוד בן גוריון שנסע לביתו בשדרות קק"ל. למחרת בבוקר, בילה ב"גן מאיר" בחברת צבי צוקר, חברו הנוטר מימי קבוצת "הבחרות" שהגיע עם בת זוגו כרמלה וידידותיה מ"בית החלוצות" השכן. למחרת בבוקר, ברוכבו על אופניו בקרבת המכון הביולוגי-פדגוגי, הטיל מטוס מצרי פצצה מעל ראשו. אליעזר הספיק להתגלגל על הכביש לכיוון כניסה של בניין ויצא עם פציעה קלה ברגלו. משקמה המדינה, התייצב בלשכת הגיוס לצה"ל. אך, הועדה הרפואית מצאה שאינו כשיר לשירות צבאי והחזירה אותו לטפל "בחיות שלו" במכון הביולוגי פדגוגי בתל אביב. כעבור מספר שנים עבר לשמש כמורה לטבע במחנה הקליטה של עלית הנוער ברמת הדסה הסמוכה לטבעון, ושם התגורר.
לאלבום ד"ר אליעזר המרשטיין מטבעון נגלית לעין
בביקורו השני בארץ של אליהו (אליוט) דב אייכלר (1925 – 2014) הוא זכה לצפות במצעד יום עצמאות הראשון שנערך בירושלים ותיעד במצלמתו את ילדי קיבוץ מעלה החמישה שהיו בין משתתפיו, נושאים שלט המציין את שנת העלייה לקרקע של הקיבוץ (1938). כמו כן הוא תיעד את מחנות העולים בהם ביקר ואת ביקורו בצפת ובתל-אביב.
בעיר מגוריו בקהילת מונסי בניו-יורק (קהילה אורתודוכסית-מודרנית) הוא היה ממייסדי בית הספר היסודי היהודי-דתי.
לאוסף אליהו (אליוט) דב אייכלר, ארכיון הצילומים, יד יצחק בן-צבי
שמעון מונין ( 1922- 2013) נולד בגרמניה, ועלה עם משפחתו ארצה ב-1933. הם גרו בתל אביב, בבית עולים ליד משטרת דיזינגוף ומשם עברו לרחוב מונטפיורי 46. צילום היה תחביבו של שמעון כבר מגיל צעיר; הוא אף עבד תקופה קצרה בחנות צילום ברחוב אלנבי. את אשתו חנה לבית פרנקן פגש שמעון לראשונה באמצעות חברים; הוא צילם אותה והזמינה לבוא לקבל את התצלום וכך הם נפגשו שוב.
בה' באייר תש"ח נוכח מונין עם מצלמתו בשדרות רוטשילד וצילם את תמונות המעמד מחוץ לבניין מוזיאון תל-אביב. בשנת השלושים למדינה (1978) כתב בגב התמונות: "הצלם: מונין שמעון. בצאת מנהיגי העם לאחר טקס הכרזת המדינה מהמוזיאון. האירוע: 14.5.48 בשדרות רוטשילד. התמונה לא פורסמה בשום מקום. ת"א, 23/4/78. ש. מונין". בשנת 2009, לרגל אירועי שנת המאה לתל-אביב שלח מונין תצלומים מאלבומו למיזם "העיר הנגלית לעין". בין התצלומים גם תמונות ממלחמת העצמאות בתל-אביב המתארות את הווי החיים בצל המלחמה.
לאלבום שמעון מונין, 'תל אביב יפו נגלית לעין', עיריית ת"א-יפו
לאלבום שמעון מונין, 'תל אביב יפו נגלית לעין', עיריית ת"א-יפו
טוביה (טפי) סמולנסק (1916 -1993) יליד אסטוניה, הצטרף לתנועת הנוער בית"ר ודרכה הגיע לימאות. כך גם פגש את מי שיהיה חברו וגיסו לעתיד גד הילב (1924-2009). גד, יליד גרמניה שגדל בחיפה, החל את דרכו בימאות כנער סיפון על אניות חברת 'עתיד' ולימים התנדב למוסד לעליה ב'.
במאי 1948 שימש טפי כקצין בצוות האונייה 'קדמה' שהשתייכה ל'צים' והובילה נוסעים ועולים לארץ ישראל בחסות הדגל הבריטי. בעת שבן-גוריון הכריז על הקמת המדינה היהודית, האונייה 'קדמה' עגנה בנמל מרסיי לשיפוצים ואנשי הצוות חגגו בסירת ההצלה שעל האונייה.
שניהם שימשו עוד שנים רבות כימאים, ובין הייתר החזירו לארץ אלפים מגולי קפריסין ששהו במחנות לאחר שכניסתם לארץ נאסרה על ידי הבריטים.
לסיפורו בהרחבה של טוביה (טפי) סמולנסק וגד הילב
את הבשורה על הקמת מדינת ישראל שמעו שמואל ורגינה (רבקה) יעקובוביץ' במחנה העקורים 'מינכנברג' שבקאסל, גרמניה. שמואל, יליד פלוצק בפולין, שרד את אימי אושוויץ. רגינה לבית דורמבוס, ילידת ביאלסק, שרדה לאחר שברחה מגטו ורשה וחיה בזהות בדויה בבית משפחה אנטישמית בצד הארי.
לאחר המלחמה נפגשו, ובמאי 1946 נישאו בפולין ועברו להתגורר במחנה העקורים בגרמניה. אט אט חזרו לחיים, ולידתה של בתם הבכורה שרה כעבור שנה, היוותה נחמה גדולה.
עם היוודע דבר הכרזת העצמאות בארץ, קושטה חזית הבית במחנה במגן דוד ובפרחים, והם תועדו מציצים מחלון ביתם המקושט יחד עם בתם הקטנטנה. שנה לאחר מכן עלו ארצה באניה 'נגבה' והתיישבו בתל אביב, שם נולד בנם ה'צבר' אברהם.
שבועות ספורים לפני הכרזת העצמאות, אחרי מסע שנמשך כחמישה חודשים, הגיע ממרוקו לנמל חיפה אשר אוחיון. הוא גויס עוד באותו ערב לצה"ל ולאחר שחרורו הצטרף לגרעין תנועת הצופים מצפון אפריקה וצרפת שהלך להכשרה בקבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן. יחד עם חבריו לגרעין ציין את חגיגות יום העצמאות השלישי למדינת ישראל.
לימים יעסוק בעידוד עליה ממרוקו כשליח הסוכנות היהודית, וימלא שורה של תפקידים צבורים וביניהם כיהן כראש המועצה המקומית בנתיבות. הוא היה בין מייסדי המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה, ועל פעילותו הציבורית זכה באות יקיר ירושלים.
לאוסף אשר אוחיון בארכיון הצילומים, יד יצחק בן-צבי
מלכה קפלן (לימים פרנק) חגגה את יום עצמאות השלישי בבית הספר יזרעאל ב'שכונת הפועלים' בעפולה, לשם עברה מתל-אביב עם הוריה ואחותה הקטנה. לפני שנישאו הוריה גאולה (שטמלר) ושמואל, האב נפל בשבי הגרמני כששירת בצבא הבריטי ב'חייל החפרים'. הוא שהה במחנה נאצי בגרמניה כשבוי ארצישראלי, וחזר לארץ רק בתום המלחמה.
מלכה עומדת על הדשא במרכז התמונה, לבושה לבן ודגל ישראל בידה. למרגלותיה מימין חיה אלכסנדרוני ברקע ילדי בית הספר והוריהם צופים באירוע.
לאלבום מלכה ומיכה פרנק בקרית טבעון נגלית לעין
לאלבום שמעון מונין, 'תל אביב יפו נגלית לעין', עיריית ת"א-יפו
בעת חגיגות יום העצמאות השלישי שולמית יוריסט (לבית ליברמן), שירתה כפקידה בפיקוד הדרכה צבאית, כשיחד איתה שירתה גם זויה, לימים אשת ראש עיריית תל אביב שלמה להט ('צ'יץ'). זיכרונות ימי ילדותה מבית המשפחה ברחוב גרוזנברג בתל-אביב כוללים את הפצצת העיר בידי האיטלקים במלחמת העולם השניה ואת גג הבנין של בנק פ.ק.או. הפולני, ממנו צפו בתהלוכות שעברו ברחוב אלנבי.
לאלבום שולמית יוריסט לבית ליברמן, 'תל אביב יפו נגלית לעין', עיריית ת"א-יפו
ביוני 1947 התארגנה לבקר בארץ משלחת אונסקו"פ – שבחנה את רעיון חלוקת הארץ, והמלצותיה התקבלו באו"ם בכ"ט בנובמבר אותה שנה. רות נאמן (לימים בן-ישראל) היא נכדתם של אבא ושרה נאמן, ממייסדי תל אביב, ונינה של זרח ויוכבד מושלי, שנמנו על עשרת המתיישבים הראשונים בנווה צדק.
היא כלת פרס ישראל לחקר המשפט מומחית בעלת שם בינלאומי בתחומי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי.
לאלבום משפחת אבא ושרה נאמן, ע"י רות בן ישראל לבית נאמן, 'תל אביב יפו נגלית לעין', עיריית ת"א-יפו
אסתר (אטי) בריטן לבית רדלר התגייסה ל'הגנה' בגיל 14 ושירתה בגדוד 'החברות' שסייע באספקת מזון ללוחמים בעמדת 'המעון' בשכונת שפירא בדרום תל-אביב.
לימים כמתנדבת במד"א קבלה את אות מלחמת ששת הימים ואות מלחמת יום הכיפורים על חלקה בסיוע לפצועים ולפליטים.
לאלבום אסתר רדלר לבית בריטן, 'תל אביב יפו נגלית לעין', עיריית ת"א-יפו
פרופסור ויקונט לורד דוד סמואל (1922 – 2014) הוא בנם בכורם של הדסה לבית גור ואדווין סמואל. מצד אביו הוא נכדו של הלורד הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי הראשון בארץ ישראל, ומצד אימו – של הבלשן יהודה גור (גרזובסקי). ילדותו עברה עליו בירושלים
ובמלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושירת בחזית המזרחית, בהודו ובבורמה ואף מונה למושל האי סומטרה. בתקופת מלחמת השחרור, שירת בחיל המדע, שם עסק בייצור נשק.
אחיו הצעיר דן סמואל (1924 – 2014) שירת כקצין שריון בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, וגם הוא לקח חלק פעיל במלחמת השחרור. לימים פנה לעסקים ושימש למעלה מ-30 שנה בתפקיד בכיר בחברת הדלק "של".
הוריהם של דוד ודן, בנו בשנות ה-40 במושבה מגדל (כמעט במו ידיהם) בית קיץ משפחתי.
לאלבום פרופ' לורד דוד סמואל, 'תל אביב יפו נגלית לעין', עיריית ת"א-יפו
באלבומו של שמואל שומר, יליד 1924, מצויות שלל תמונות מחגיגות הכרזת המדינה באייר תש"ח ומן האירועים בזירות השונות בימים שקדמו לכך והכריעו את גורלה, שכן לכל מקום נשא את מצלמתו. באלבומים המסודרים בקפדנות שנותרו אצל נכדתו מיכל באריס-גוטמן ואצל בתו רחל גוטמן, מצויים תצלומים רבים מהקרבות בתל-אביב – יפו, ממצעד 'יום המדינה', מטקס פתיחת כביש הגבורה, מקרבות כיס פלוג'ה וכמובן מיום הכרזת המדינה, מלווים בתיאור מפורט.
סיפורים יוצאים מן האלבום - הבלוג של ישראל נגלית לעין 