בין שלל תמונות המחזור של ילדי משפחת אלנקוה מבית הספר העממי 'צפרירים' בחיפה בו למדו, נמצאה גם גלויה ממנה ניתן ללמוד על אחת מהמורות המיוחדות שלימדו אותם, אם לא המיוחדת שבהן.
הגלויה נשלחה מהמחנכת רות רבאון, אל תלמידתה מירי אלנקוה (לימים סמית') בת השתים עשרה, בזמן החופש הגדול, בחודש יולי שנת 1955.
- הגלויה ששלחה המורה רות רבאון לתלמידתה מירי אלנקוה, 17/7/1955
מרים יקירתי
אף כי שמחתי מאד עם מכתבך, לא היתה לי שהות מיד לענות לך, מכיוון שאני ממשיכה להשתלם בטבע במכון הביולוגי בכפר יהושע עוד שבועיים.
אדם שאינו לומד- אינו ראוי ללמד- לא כן?
אני שמחה מאד לקראת ביקורכם, אולם כדאי לפני זה לכתוב לי גלויה…אם תלמידים רוצים לבקרני, התאריך המתאים ביותר הוא שבת, 29.7, ואשמח מאד עם כל אחת ואחד שירצה ביום זה אחר הצהריים לבקרני.
אני נוכחת ממכתבך כי את יודעת יפה מאד לנצל את זמנך. בודאי את אף מחליפה ספרים בספרית בית הספר… הכרם שלי הוא יפה ואני בטוחה כי יהיה לו במה לכבד אתכם. אף אני קוראת הרבה, כל מה שלא הספקתי במשך שנת הלימודים…
להתראות, מורתך רות
הביקור בבית המורה אכן התקים. מירי הגיעה אליו מלווה באמה, אילנה, שהיתה מיודדת מאד עם המורה רות. מירי זוכרת שנסעו לקרית עמל (כיום קרית טבעון) והגיעו לבית חד קומתי ולו גינה גדולה ויפה. מירי זוכרת שהתרשמה מאד גם מפנים הבית, מהרהיטים, מהתמונות שעל הקירות, מהספרים הרבים שעל המדפים, "הרגשתי שהוא ספוג בתרבות", כדבריה. רות הציעה למירי לעבוד מעט בגינה, הענבים שבצרה הוגשו לשולחן ככיבוד.
הביקור ארך כמה וכמה שעות, במהלכן התענינה המורה רות בשלומה של מירי ובקורותיה בחופש. כמנהגה, המליצה לה על ספרי קריאה שכדאי להשאיל בספריה. רות החשיבה מאד את הקריאה ואהבה מאד ספרים. אהבה זו ניסתה להנחיל לתלמידיה. ואכן, ילדי משפחת אלנקוה: מירי, חנה ואיציק, אהבו מאד לקרוא והיו מחליפים ספרים דרך קבע בספרית בית הספר וגם בספריות שברחוב פבזנר ובורוכוב. לספריה נהגו ללכת יחדיו, כדי לודא שאף אחד מהם לא ישאיל ספר שכבר קראו אחיו, כי היו נוהגים להחליף בינהם את הספרים לפני לכתם שוב לספריה, ובכך "להרויח" עוד שני ספרים לקריאה. את הספרים בחרו עבורן הספרניות, בהתאם להמלצות המורה וגם להנחיות אמם אילנה, ידענית וחובבת קריאה גם היא.
"רות היתה מורה מיוחדת", מספרת מירי, "היתה מבוגרת יחסית לשאר המורים, משכילה בתחומים רבים. היא היתה מסורה מאד לנו התלמידים, היה ברור לנו שהיא רואה בהוראה שליחות, לא סתם מקצוע. אני זוכרת שעבדנו יחדיו בגינת הירק בבית הספר, שתלנו וזרענו. באחד הימים לקחה אותנו לטיול בבית שערים, סמוך לאזור מגוריה, שם סיפרה לנו על אלכסנדר זייד ועל תנועת "השומר", היתה בקיאה מאד גם בהסטוריה של ארץ ישראל, היתה ציונית, אהבת הארץ היתה אצלה ערך עליון.
לפני כמה שנים, כשאספנו תצלומים להכנת האלבום שלנו במסגרת "נשר נגלית לעין", החליטה אחותי חנה שחסר לנו תצלום של המורה רות, עד כדי כך היתה משמעותית עבורנו בתקופת הילדות. היא יצרה קשר עם יוסק'ה רבאון, בנה של רות, והוא בטובו שלח לנו תמונת פספורט של אמו ואף הוסיף כמה מילים חמות על גב התצלום"
השנים בהן לימדה בבית הספר "צפרירים" היו רק חלק קטן מפועלה החינוכי של רות רבאון: כשעלה הישוב "קרית עמל" על הקרקע בשנת 1937 נבחרה רות להיות הגננת והמורה הראשונה של ילדי הישוב.
ילדי הישוב היו מעטים, כ 12 ילד מגיל גן עד כיתה ב'. רות לימדה את כולם בהצלחה על אף טווח הגילאים הרחב והאתגרים הפיזים בישוב הצעיר, אפילו לוח לא היה…
עם חלוף הזמן התווספו ילדים, נוצרו כיתות ונרכשו אביזרי לימוד. רות חינכה את ילדי קרית עמל במשך שנים רבות ונחשבת לגננת- מורה המיתולוגית של הישוב.
באלבום משפחת יוסף רבאון, בנה של רות, ב"קרית טבעון נגלית לעין" מצויים תצלומים נוספים של אמו עם תלמידיה לאורך השנים. אחרים מנציחים את זכרה של ניצן, בתם של רות ומרדכי, אחותו של יוסף, שנרצחה בשלהי מלחמת העצמאות על ידי על ידי בדואים מירדן, בעת שחזרה מטיול באזור אילת.
המתבוננים באלבום יחזו גם בבית המשפחה והחצר, ברחוב אלכסנדר זייד 20, הבית בו ביקרה התלמידה מירי, כמו גם תלמידים רבים נוספים.
אלבום מרדכי אלנקוה, 'נשר נגלית לעין'. סייע בתיעוד האלבום- אלכס רינגר, רכז 'נשר נגלית לעין'
אלבום משפחת יוסף רבאון, 'קרית טבעון נגלית לעין'. סייעה בתיעוד האלבום- שפרה לשם, רכזת 'קרית טבעון נגלית לעין'
סיפורים יוצאים מן האלבום - הבלוג של ישראל נגלית לעין 
מרגש לקרוא ולראות איך אלבומים מתחברים לכדי סיפור משותף אחד.
יהודית יחזקאלי לבית גלילי שחיתה בנשר משנות ילדותה קראה את הסיפור וביקשה להגיב:
למירי היקרה שלום רב,
קראתי את אשר כתבת. אכן יפה שאת זוכרת חוויה נעימה ממורתך. אני זוכרת היטב את בני משפחתך בנשר, משפחת אל נקווה. את ישראל ז"ל שנפל במלחמת השחרור,את ניסים וקלמינ… ואת הסב עטור הזקן הלבן הארוך. אותו ואת אשתו ואת חנות הסידקית הקטנה שלהם …וכן את חנות הדגים של ניסים. אינני יודעת לאיזה ענף את שייכת …כמו כן הכרתי הייטב את מורתך ואף הייתי חברתה הטובה של ניצן. ניצן נהרגה עם חברתה בדרך לפטרה …שהייתה אסורה למבקרים ישראלים בכלל ובפרט בשנות החמישים ובפרט בשנות טרום המדינה. עם ניצן עבדתי בקטיף רימונים בבקעת רימון יחד עם יפתח זייד ועל כך אני כותבת ביומני …ועוד סיפורים רבים סביב נושא זה. בבית ההנצחה בטבעון יש שם כיתוב על ניצן ואולי עוד פרטים. מכל מקום יפה שאת שומרת ונוצרת בלבבך זכרונות מימים עברו. מסרי דש לאלה מבני משפחתך שאולי זוכרים אותי. אחד מהם היה בגן הילדים אצל צפרירה ואצלי …הוא גר היום באחד המצפים …פגשתיו לפני מספר שנים ואף הצטלמנו יחדיו למזכרת. כול טוב ושנה טובה, מיהודית יחזקאלי – גלילי, נישרית לשעבר.
אהבתיאהבתי